קרן קונראד אדנאואר בישראל והמרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, הקדישו את הכנס השנתי המשותף שלהם ב-28 בפברואר 2017 לאירוע היסטורי מיוחד – 100 שנה להצהרת בלפור. ב-2 בנובמבר 1917, מזכיר המדינה הבריטי, ארתור בלפור כתב מכתב לברון רוטשילד אשר היה ציוני בריטי. במכתב זה הוא טען בעד מולדת יהודית בפלשתינה. לכן, ההצהרה היוותה התחייבות לפרויקט הציוני. הצהרת בלפור, עד היום הינו נושא שנוי במחלוקת, אשר עורר את השאלות הבאות: האם ההצהרה מחייבת מבחינה משפטית? מה היו הכוונות של הברון רוטשילד מאחורי התחייבות למולדת יהודית? באיזה מידה התחייבות הבריטית הייתה חלק מהריאל – פוליטיקה הבריטי? באיזו מידה תרמה הצהרת בלפור להקמת מדינת ישראל ב-1948?

ד"ר מיכאל בורכרד, מנהל קרן קונראד אדנאואר בישראל, פתח את הכנס ובירך כשלוש מאות משתתפים. הוא הצביע על העובדה כי הצהרת בלפור נתפסת או כמהוללת או כרוע מוחלט. בהקשר זה הוא ציין כי הפישוט היה תמיד בעייתי ושהוא רואה בכך מכשול מכריע לשלום בין הישראלים לפלסטינים. בנוסף, ד"ר בורכרד הדגיש את המחויבות הגרמנית להקמת מדינת ישראל. השגריר דורי גולד, נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, אמר בנאום הפתיחה שלו שהצהרת בלפור הוזנחה לא פעם ושהתקיימה "מלחמת רעיונות" כנגד המסמך משנת 1917. על פי גולד, הצהרת בלפור היוותה לגיטימציה לקיומה של ישראל.

פאנל 1: הצהרת בלפור, עבר, הווה ועתיד

הפאנל הראשון על הרקע ההיסטורי של הצהרת בלפור נפתח על ידי פרופסור אנדרו רובטס, היסטוריון במחלקה ללימודי מלחמה ב – "קינג קולג" , לונדון. הוא הסביר את הנסיבות בזמנו: הבריטים רצו שליטה על יהודים מגרמניה, אוסטריה, הונגריה ורוסיה בזמן מלחמת העולם הראשונה. הוא הצביע על כך שהלאומיות של הערבים ובמיוחד של הפלסטינים עוד לא הייתה קיימת. ב-1917, הבריטים סברו כי ייתכן דו קיום מפויס בין היהודים לפלסטינים, בהתייחס לתקופה של האימפריה העות'מאנית.

מפקד הכוח הבריטי באפגניסטן לשעבר, הקולונל ריצ'ארד קאמפ, הדגיש בנאומו את התפקיד החשוב ששיחקו החלוצים היהודים בתקופת המנדט הבריטי וקבוצות כמו ניל"י בזמן השליטה העות'מאנית. שניהם על פי קולונל קאמפ, היו מזיקים לנכסים אסטרטגיים בריטיים. הוא מתח ביקורת על "פוליטיקת הפייסנות" של המערב, שהייתה מוכנה לדקור את ישראל בגב.

פרופסור יוליוס ה שכופס, ראש מרכז מוזס מנדלסון בפוטסדאם, כינה את הצהרת בלפור אבן דרך חשובה בתהליך הקמת מדינה יהודית. הוא הצביע על העובדה שתיאודור הרצל חיבר בין מחויבות מוסרית לציונות.

פאנל 2: ההיבט המשפטי

בראשית הפאנל השני, פרופסור רות לפידות, אחת המומחות המוערכות ביותר בישראל בתחום של משפט בינלאומי העלתה את השאלה: עד כמה הייתה ההצהרה מחייבת מבחינה משפטית, האם ההצהרה הייתה מחייבת משפטית או שמא הייתה זו הבטחה פוליטית? מההיבט המשפטי, ההצהרה הייתה בעייתי משום שלא הייתה מנוסחת באופן בהיר ומדויק. מעבר לכך, פרופסור לפידות הצהירה כי לבריטים לא היה את המנדט על פלשתינה בנובמבר 1917, עובדה שגם כן היוותה בעיה. פרופסו לפידות סיכמה את דבריה בכך ואמרה שלמדינה יש הרבה צורות שונות והיבטים שונים.

הדובר הבא היה פרופסור ניקולס רוסטאו מאוניברסיטת "קולגייט". פרופסור רוסטאו הדגיש את הרלוונטיות המתמשכת של הצהרת בלפור עד היום, וטען שלישראלים יש תופעה מוצקה ולגיטימית לישראל. לבסוף, ד"ר ג'קווס גוטייר, עורך דין בתחום המשפט הבינלאומי, טען שלורד בלפור התכוון במונח "פלסטין" לשטחים של פלשתינה המקראית. בכנס סאן רמו אשר התקיים בשנת 1920, חמש המעצמות של חבר הלאומים הבטיחו את פלשתינה המקראית ליהודים, על פי ד"ר גוטייר. הוא מתח ביקורת על דוד בן גוריון שלדבריו, לא הבין את העובדה שלציונים הייתה זכות מלאה על פלסטין המקראית, אחרי סן רמו.

פאנל 3: היבטים דיפלומטים ופוליטיים

בחלק השלישי של הפאנל, שגריר גרמניה בישראל, ד"ר קלמנס פון גטצה, התייחס לשורשי התנועה הציונית בגרמניה, הוא אמר שלגרמניה הייתה מחויבות היסטורית לקיים ולתמוך במולדת היהודית בישראל. השגריר הוסיף ואמר כי גרמניה חשבה גם על אנשים אחרים בארץ הקודש. משה ארנס, שר הביטחון של ישראל לשעבר טען, שהבריטים התרחקו מהמחויבות שלהם להצהרת בלפור במיוחד לאחר החלטת האו"ם בדצמבר 2016. הוא נשא תקווה לעתיד, לראש הממשלה תרזה מיי. השגריר דניאל טאוב, מנהל אסטרטגיה ותכנון בקרן רוטשילד בירושלים הזכיר שיהודים רבים בבריטניה היו נגד הפרויקט הציוני בתחילת שנות ה-20. הם תמכו ברעיון של היטמעות באירופה במקום הקמת מולדת יהודית. ת"ת אלוף יוסי קפרווסר חתם את הכנס בהצגת הפרספקטיבה הפלסטינית הקיצונית ביחס להצהרת בלפור.

לסיכום, ניתן לומר כי הצהרת בלפור הינה נושא מדובר מאוד, עד היום. בכנס הקהל נחשף לדרכים רבות ושונות בהם ניתן לפרש את הצהרת בלפור וכמה השלכות נובעות מההצהרה על המצב הנוכחי והפוליטיקה בישראל היום.