את האירוע פתחה אנה יאנדריי, סגנית ראש קרן קונרד אדנאואר בישראל. בדברי הפתיחה היא הדגישה את כוחו של הספורט בכלל ושל הכדורגל בפרט. "בספורט דברים כמו צבע עור או רקע דתי, תרבותי ואתני לא אמורים לשחק תפקיד משמעותי. מה שחשוב זה היכולות הפיזיות, המוטיבציה והאמביציה". כדורגל מקרב בין אנשים ותורם להבנה הדדית ולהתגברות על מחסומים דתיים ותרבותיים. לבסוף אנה יאנדריי התייחסה לתערוכה של מכון גתה ולשיתוף הפעולה בין ישראל לגרמניה בתחום הכדורגל.

פרופ' ד"ר לורנץ פייפר (אוניברסיטת הנובר) סקר את ההיסטוריה של שחקני הכדורגל היהודים בגרמניה לפני ובזמן הנאציזם. בנאום הפתיחה שלו העביר את שרביט הדיון לפאנליסטים: פרופ' משה צימרמן (האוניברסיטה העברית), שחקנית הכדורגל ולאא חוסין ודביר זיוון ממרכז פרס לשלום. המנחה הייתה העיתונאית הישראלית הידועה טל היינריך.

משתתפי הפאנל דנו האם כדורגל כיום מתפקד כאלמנט מחבר או מפריד בחברה ובהקשר הישראלי-פלסטיני. דביר זיוון התייחס לפעילויות הספורט המוצלחות של מרכז פרס לשלום אשר עושה שימוש בספורט בכלל כדי להתעלות על שוני ולגשר בין ישראלים ופלסטינים. מההתחלה הנערים והילדים הם בעלי מוטיבציה לפעול למען מטרה משותפת, לשתף פעוה ולגדול יחדיו כקבוצה בין-תרבותית.

ולאא חוסין אשר משחקת בו-זמנית בליגת הנשים הישראלית לכדורגל ובנבחרת הפלסטינית טענה שיוזמות כאלו, בעיקר עבור נשים צעירות ישראליות ופלסטיניות, הן מאד נדירות. בהקשר זה, היא התייחסה לדרך הקשה שעברה בעצמה, העדר ההכרה וסכנת ההדרה והגזענות בכדורגל. על אף זאת, לדברי ולאא חוסין, כדורגל יכול לתרום לפיוס כל עוד כל השחקנים והשחקניות תזכנה באופן שווה לתמיכה וכבוד.

פרופ' צימרמן צידד בדבריה והוסיף דוגמאות עכשוויות כדי להראות כיצד כדורגל חוצה גבולות לאומיים וטרנס-לאומיים ויכול להיתפש כאלמנט של השפעה תרבותית. האירוע הסתיים במסר שכדורגל יכול לתרום לפיוס וששיתוף הפעולה בין ישראלים ופלסטינים ברמת הספורט חייבת להיות יותר אינטנסיבית.