ד״ר לורנס ויינבאום פתח את הוובינר בציינו כי ההתפתחויות האחרונות במלחמה מול איראן הותירו רבים מאתנו נבוכים. איראן הוכיחה עצמה כיריב קשה יותר מן הצפוי. הצלחות טקטיות טרם תורגמו להישגים אסטרטגיים מכריעים, ועל אף שיכולותיה הצבאיות נפגעו, המשטר נותר על כנו – תוך שמירה על האורניום המועשר שברשותו והמשך הפעלת אחיזה חונקת במצרי הורמוז. תרחיש הסיום נותר לא ברור, וכך גם ההשלכות עבור ישראל, שאינטרסיה אינם תמיד חופפים לאלה של וושינגטון ושמעמדה הבינלאומי נסדק עוד יותר. הניתוח מסתבך בשל הטשטוש בין רטוריקה למציאות – כפי שהיטיב ללכוד זאת קומיקאי שחקה את הנשיא: „אי אפשר לדעת אם אני ממציא את זה או מצטט אותו מילה במילה“. כפי שאומר הפתגם המיוחס תכופות למקיאוולי, מלחמות נשפטות לא על פי האופן שבו הן מתחילות או מתנהלות, אלא על פי האופן שבו הן מסתיימות – שאלה שנותרה בלתי פתורה.
האסטרטג הצבאי הנודע אדוארד לוטוואק, סופר ויועץ ותיק לממשלת ארצות הברית, מתח ביקורת על המערב – ובייחוד על מדינות יבשת אמריקה – בשל חוסר המומחיות שלהן בנוגע לאיראן. לשיטתו, פער זה אפשר לאיראן לעמוד בפני תקיפות אמריקאיות וישראליות ולאיים על שרשראות האספקה הגלובליות במפרץ הפרסי. עוד טען כי חולשה מרכזית של ארצות הברית וגם של ישראל נעוצה במעמדה של אמריקה כחברה „פוסט־הרואית“: ממשלתה נתונה ללחץ פנימי כבד גם בשל אבדות מזעריות. כתוצאה מכך, וושינגטון נמנעת מסיכון הכרוך בפריסת כוחות קרקעיים, דבר שמגביל את טקטיקות הפעולה שלה ומצמצם את דרכה לניצחון. אבדות ממשיות עלולות לסכן את המשכיות הממשל הנוכחי.
לוטוואק צופה כי ישראל, שאינה סובלת מפחד מאבדות, תצא כאחת המנצחות מן המלחמה, לאחר שהפגינה יכולת צבאית ונחישות. מנגד, המשטר האיראני נותר שברירי ונתון לאתגרים רבים. מעבר לנזקים שנגרמו מן המלחמה, מחסור חמור במים צפוי להגביר את הלחץ הפנימי. עם זאת, הוא רואה סיכוי נמוך לכך שהמשטר בטהראן יופל בידי אוכלוסייה מפוחדת ומדוכאת.
החוקר והדיפלומט הבולגרי ד״ר דימיטר מיחאילוב, מומחה לאסלאם ולמזרח התיכון, הציג תמונת מצב של איראן וסביבתה. אף שהמלחמה החלישה משמעותית את יכולותיה הצבאיות והכלכליות של איראן, המשטר הוכיח עמידות, נותר על כנו ואף עבר הקצנה. מיחאילוב טוען כי הוא הולך ודומה יותר ויותר לחונטה צבאית, תוך נסיגה של הממד הדתי. ככל שהמדינה מתקשה לספק מוצרים בסיסיים, כך גוברת רמת הדיכוי.
ברמה האזורית, ההתקרבות האחרונה בין איראן למדינות ערב קרסה, והותירה רמת חשדנות גבוהה בין איראן לשכנותיה. במקומה מתהווה מזרח תיכון נזיל יותר – המאופיין בבריתות בלתי יציבות ובהסתדרויות גמישות המונעות מאיומים. איראן תוסיף להיות שחקן בעל השפעה ובעל יכולת לשבש, אך עוצמתה נחלשה בהשוואה לתקופה שקדמה למלחמה. אף על פי כן, מיחאילוב, בדומה ללוטוואק, סבור כי התקוממות עממית נגד המשטר אינה סבירה.
המומחית לסין, קאריס ויט, הציגה סקירה של האופן שבו סין משפיעה על המלחמה סביב איראן, וכיצד המלחמה משפיעה, מנגד, על סין. לדבריה, סין אינה מבקשת להפעיל השפעה ישירה, אלא לעצב את הסביבה בהתאם להעדפותיה ולאינטרסים שלה. לפני המלחמה סיפקה בייג׳ינג לטהראן מוצרים דו־שימושיים וציוד תקשורת לא קטלני, אך לא טילים.
מאז פרוץ המלחמה מצאה עצמה סין במצב לא נוח, שבו שותפים מרכזיים שלה – איראן ומדינות ערב ייצואניות האנרגיה – מצויים משני עברי העימות, דבר שמקשה עליה להזדהות בגלוי עם איראן. מה שבייג׳ינג הרוויחה מן המלחמה הוא תובנות לגבי ביצועי הצבא האמריקאי, ובעיקר לגבי ביצועיה של מערכת צבאית שוושינגטון אימנה וחימשה במשך עשורים. בנוסף, ניתנה לה הזדמנות לבחון כיצד פועלות מערכות ההגנה האווירית המערביות ומערכות נשק נוספות.
מן הבחינה הכלכלית, המלחמה האטה את הצמיחה בסין והגבירה את הלחץ האינפלציוני. ויט טענה גם כי סין צפויה להגדיל את השקעותיה באנרגיה ירוקה ובמקורות אנרגיה חלופיים נוספים, במטרה לצמצם את תלותה במזרח התיכון.
בדברי הסיום שלו הזכיר ד״ר מיכאל רימל, ראש קרן קונרד אדנאואר בישראל, ציטוט של קנצלר גרמניה לשעבר קונרד אדנאואר: „כאשר עושים טעויות במדיניות חוץ, יש להן השלכות ארוכות טווח“. ואכן, כפי שציין מיכאל רימל, ידוע לנו כי למלחמה הנוכחית יהיו השלכות מתמשכות – אך עדיין איננו יודעים עד כמה הן יהיו מרחיקות לכת.
