חדשנות כמנוע לפיתוח אזורי

מאז החתימה על הסכמי אברהם באוגוסט 2020, העמיקו היחסים בין ישראל למדינות החותמות במגוון תחומים – ביניהם פורומים ופסגות פורצי דרך, ביקורים דיפלומטיים רמי דרג ויוזמות משותפות שאיגדו יחד משקיעים, מומחים ואקדמאים מכל רחבי האזור.

הסכמי אברהם נותרו יציבים, על אף המתחים הגיאופוליטיים שנגרמו בעקבות מתקפת הטרור של חמאס ב־7 באוקטובר והלחימה ברצועת עזה. למעשה, בעוד שסחר החוץ הכולל של ישראל ברבעון הרביעי של שנת 2023 ירד ב־18% לעומת השנה הקודמת, הסחר עם מדינות החותמות על הסכמי אברהם ירד באופן מתון בהרבה – בכ־4% בלבד. מגמת ההתאוששות נמשכה בשנת 2024, עם שיתופי פעולה כלכליים מתרחבים והעמקת הקשרים במגוון תחומים. ניתוח מגזרי של היצוא הישראלי מראה כי תחום הביטחון מהווה את עיקר הפעילות הכלכלית עם מדינות הסכמי אברהם, במיוחד ביצוא של טילים, כלי טיס בלתי מאוישים (כטב״מים) ומערכות הגנה אווירית.

בנוסף לצורכי הביטחון וההגנה בעדיפות העליונה, מדינות האזור מייחסות חשיבות גוברת להתמודדות עם אתגרים חריפים הקשורים למחסור במים, חוסר ביטחון תזונתי ושיפור מערכות הבריאות הציבוריות – כחלק בלתי נפרד מתוכניות הפיתוח הלאומיות שלהן:

• בתחום המים מתמודדות מדינות האזור עם ניצול יתר של מקורות מים מתוקים, מחסור במיחזור וגישה חלקית בלבד למים נקיים. ישראל מציעה פתרונות מוכחים בתחומי התפלת מי ים, מיחזור שפכים, ניהול מים חכם וטכנולוגיות חיזוי מבוססות נתונים.

• בתחום המזון קיימת תלות גבוהה ביבוא, לצד רצון לחזק ייצור מקומי בר־קיימא. ישראל מציעה ידע ייחודי בחקלאות מדברית, השקיה מדויקת, טכנולוגיות גידול מתקדמות ופתרונות בתחום פודטק.

• בתחום הבריאות, שיעורי תחלואה יחסית גבוהים, פערים בגישה לשירותים רפואיים באזורים מרוחקים והצורך הגובר בפתרונות רפואה מותאמים אישית יוצרים הזדמנויות רבות עבור ישראל, המובילה בתחומי הרפואה הדיגיטלית, הטלה-רפואה, ניתוחי מידע גנטי וביואינפורמטיקה.

המאמר הנוכחי מציג סקירה מקיפה של הצרכים והאתגרים העומדים בפני מדינות הסכמי אברהם (איחוד האמירויות הערביות, בחריין, מרוקו וסודאן) וערב הסעודית בתחומי המים, המזון והבריאות. הוא כולל גם צעדי מדיניות מרכזיים ותוכניות ממשלתיות לאור החזונות והאסטרטגיות הלאומיות של מדינות אלו, וכן ניתוח ביצועיהן בהתבסס על מדדים נבחרים מתוך יעדי הפיתוח בר־הקיימא של האו״ם (SDGs). בהתבסס על ניתוח זה, המאמר מבקש להעריך את הפוטנציאל הגלום בחדשנות הישראלית בתחומים אלה, ולברר כיצד ניתן למנף אותו על מנת להעמיק את שיתופי הפעולה – הן ברמה הבילטרלית והן במסגרת יוזמות רב־צדדיות – במטרה לחזק ולהרחיב את הסכמי אברהם.

גרמניה, המדינה המובילה באירופה בקידום יעדי הפיתוח בר־הקיימא של האו״ם ותומכת חזקה באינטגרציה אזורית במזרח התיכון, יכולה למלא תפקיד מפתח בתמיכה ובבניית התהליך הזה, בשיתוף עם האיחוד האירופי שכבר יצר שותפות אסטרטגית עם מדינות המפרץ. שותפות תלת־צדדית בין ישראל, מדינות המפרץ וגרמניה/האיחוד האירופי עשויה להפוך למנוע מרכזי לקידום יציבות, חדשנות ופיתוח בר־קיימא באזור.