המלחמה נגד איראן: הווה ועתיד

ב-25 במרץ קיימו קרן קונרד אדנאוור והמועצה הישראלית ליחסי חוץ וובינר נוסף על מצב הלחימה הנוכחי באזור ועל השפעותיו על ישראל. שלושה מומחים מובילים – קסניה סבטלובה (Chatham House), ד״ר שמואל בר (IntuView) ופרופ׳ צ׳אק פריליך (IJFA) – ניתחו את המצב בישראל ובמזרח התיכון, ולאחר מכן הציגו תרחישים אפשריים וכן הזדמנויות וסיכונים רלוונטיים. הוובינר, בהנחיית ד״ר מיכאל רימל (KAS), בחן את מציאות המלחמה בהווה והעניק נקודות מבט מבוססות לגבי העתיד.

מיכאל רימל פתח את הוובינר בציטוט של הקנצלר הגרמני לשעבר, קונרד אדנאוור: „בעולם של היום [אדנאוור דיבר על שנות החמישים] הכוח הצבאי חשוב יותר מהחוק הבין־לאומי.“ באמצעות ציטוט זה העלה ד״ר רימל את השאלה מהו תפקידם של עוצמה וכוח צבאי בהווה ובעתיד. הוא ציין גם כי שבועיים קודם לכן התקיים כבר וובינר, אז תחת ההנחה שהמלחמה קרובה לסיום. אך מאחר שהמלחמה ממשיכה ואינה נראית קרובה לסיום, כך אמר, נדרשת כיום יותר מתמיד דיון מעמיק על תרחישים אפשריים לעתיד האזור.

פרופ׳ צ׳אק פריליך, לשעבר היועץ לביטחון לאומי של ישראל, טען כי איראן תסבול בטווח הארוך מהשלכות התקיפות, בעוד שבטווח הקצר בעיקר מדינות ערב וארצות הברית יישאו בנטל. לדבריו, טהרן נמצאת כעת בעמדה פוליטית חזקה ועשויה להפיק תועלת אסטרטגית מהמלחמה. אם איראן תשרוד את העימות עם יכולות צבאיות שלמות, ייחשב הדבר להצלחה מבחינתה. עבור ישראל נוצר מצב מסוכן, שכן גוברת הסכנה שאיראן תגביר את חתירתה לנשק גרעיני. פרופ׳ פריליך ביקר את ארצות הברית וישראל על היעדר יעדים אסטרטגיים ברורים וברי השגה. הן עבור טראמפ והן עבור נתניהו מדובר במהלך גורלי, והמורשת הפוליטית של שניהם תוכרע על פי תוצאות המלחמה. במיוחד נשיא ארה״ב טראמפ יקבע בהחלטותיו את המשך המערכה, שכן לישראל כמעט ואין אפשרויות ללא תמיכת ארה״ב. הדיפלומטיה נותרת קשה, משום שלא ברור אילו ויתורים איראן תהיה מוכנה להציע. קריסת המשטר אפשרית, אך אינה סבירה. אופטימי יותר הוא שהיחסים בין ישראל למדינות ערב עשויים בטווח הארוך אף להתחזק בעקבות המצב.

לפי קסניה סבטלובה, עמיתה בכירה ב-Chatham House, רוסיה מרוויחה מעט יחסית מהמלחמה למרות מחירי הנפט הגבוהים, שכן המדינות האירופיות ממשיכות להקפיד על תקרת מחיר הנפט. מבחינה פוליטית רוסיה דווקא מרוויחה, בעיקר בזכות תפקידה החדש כמתווכת. היא אינה מעורבת צבאית, אך משתמשת במצב כדי לשמש כגורם תיווך, תפקיד שלפיו נראה שארה״ב אף פתוחה אליו חלקית. אפשרות כמו העברת אורניום איראני לרוסיה תמורת הקלות בסנקציות אף נחשבת תרחיש מתקבל על הדעת. במקביל נדחקת מלחמת אוקראינה לשוליים, מה שמשרת את רוסיה. אף שאיראן נותרת ספקנית כלפי רוסיה בשל העדר סיוע צבאי משמעותי, יש למוסקבה יתרונות רבים מול אוקראינה ואירופה. אם תיווך פקיסטן ייכשל, רוסיה עשויה להתייצב בחלל ולהציע לארצות הברית לקשור בין המלחמה באיראן למלחמה באוקראינה. בנוסף, הקרמלין שומר על השפעה בטהרן, בעוד שהסביבה הגיאו־פוליטית נותרת כאוטית והמערב מתקשה להתאחד. היא הדגישה את החשיבות שבפיתוח אסטרטגיית „ריסון“ חדשה מול מדינות כמו רוסיה ואיראן, כדי להתמודד טוב יותר עם מדיניות החוץ האגרסיבית שלהן.

ד״ר שמואל בר התמקד בניתוח פנימי של איראן. לדבריו, משמרות המהפכה שולטים בתהליכי קבלת ההחלטות, מונעים בעיקר מאינסטינקט הישרדות של המשטר ומאינטרסים כלכליים. מאחר שלא נותרה באיראן דמות בעלת סמכות עליונה, קשה יותר לאכוף החלטות. הדבר מקשה גם על המשא ומתן – המבנה הכוחני הפנימי המורכב כמעט ואינו מאפשר ויתורים. „דוקטרינת הפסיפס“, שמעניקה אוטונומיה ליחידות צבאיות בעת מלחמה ומייצרת קושי מובנה בקבלת החלטות מרכזית, מובילה להתנהלות בלתי־מתואמת של יחידות ה-IRGC. המשטר אינו גוש אחיד; לוחמים רבים נוטשים את היחידות בעת סכנה. המצב הכלכלי הרעוע מדרדר עוד יותר, וכתוצאה מכך צפויה להתגבר המחאה נגד המשטר לצד עלייה ברמת הדיכוי. ההתנגדות בולטת במיוחד באזורים של מיעוטים. דרישותיה של איראן במשא ומתן אינן ריאליות בכוונה, כדי לחסום התקדמות בשיחות. במקביל, ערב הסעודית מתחילה לנהוג באסרטיביות רבה יותר כלפי איראן, דבר שעלול להוביל להסלמה נוספת. תרחיש של התפוררות חלקית של איראן אפשרי, לצד משטר שיהפוך קשוח יותר אך יעיל פחות.