ביום שבת, 6 בדצמבר, הגיע הקנצלר הגרמני פרידריך מרץ לישראל לביקורו הרשמי הראשון. קודם לכן נפגש לשיחה אישית עם מלך ירדן, עבדאללה השני, ושוחח בטלפון עם מחמוד עבאס, נשיא הרשות הפלסטינית. בשתי השיחות הדגיש מרץ את הצורך בפתרון שתי מדינות באמצעות משא ומתן, פירוק מהיר של חמאס מנשקה ואת תמיכת גרמניה בתוכנית השלום לעזה שהציע נשיא ארצות הברית טראמפ.
נושאים אלה עמדו במרכז ביקורו שלאחר מכן בישראל. עם הגעתו לנמל התעופה בן-גוריון בשבת בערב, התקבל מרץ על ידי שר החוץ הישראלי גדעון סער, ולאחר מכן נפגש בירושלים עם נשיא המדינה יצחק הרצוג. הנשיא הרצוג הזכיר את יום השנה ה־60 ליחסים הדיפלומטיים ואת חשיבותם לישראל. מרץ מצידו התייחס לאחריות ההיסטורית של גרמניה וקשר זאת למבט אל עתיד האזור: הפסקת אש ארוכת טווח ופתרון שתי מדינות במשא ומתן. התייחסות היסטורית זו – במיוחד לאור טקס הנחת הזרים המאוחר יותר ביד ושם – זכתה להד רחב ב־FAZ. שם הובלט יחסו של מרץ ל"אשמה" הגרמנית ונרשם כי לא השתמש במונח " raison d’état".[1] לעומת זאת, התקשורת הישראלית שמה פחות דגש על המחוות הסמליות ויותר על ההיבטים הביטחוניים של הביקור.
ביום ראשון, 7 בדצמבר, ביקר מרץ ביד ושם, אתר הזיכרון לשואה. התקשורת הגרמנית סיקרה ברובה רגע זה במסורת ביקורי הממשל הגרמני; ה־FAZ הדגיש את החשיבות של הביקור בתחום מדיניות הזיכרון, בעוד ה־Jüdische Allgemeine תיאר מאוחר יותר את הביקור כחלק מ"תחילתו העדינה של עידן חדש" בין שתי הממשלות.[2]
לאחר מכן נפגש הקנצלר עם ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו. פגישה זו ומסיבת העיתונאים שבאה בעקבותיה היוו את השיא הפוליטי של ביקורו הרשמי הראשון של הקנצלר. במסיבת העיתונאים הדגיש מרץ כי לאחר מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023, גרמניה "עמדה נחושות לצד ישראל".[3] אולם במהלך המלחמה נקלעה גרמניה ל"מלכוד":
"גרמניה חייבת לעמוד לצדה של ישראל מבחינת ביטחון, וגרמניה חייבת לעמוד לצדן של כבוד האדם והחוק, המרכיבים את ליבת חוקתנו, במיוחד אחרי השואה ומלחמת העולם. כמדינה הנמצאת במלחמה, וכמדינה דמוקרטית הפועלת על פי עקרונות שלטון החוק, על ישראל היה לבחון את פעולתה הצבאית גם בהתאם למשפט הבינלאומי. ובאותה עת איננו יכולים לשכוח מי יזם את התוקפנות: חמאס הלוחמנית, שאינה מתחשבת בחיי אדם ובמשפט הבינלאומי. לאור הסבל הכבד שחוותה האוכלוסייה האזרחית בעזה, היינו חייבים גם לשגר מסרים."[4]
התקשורת הגרמנית התמקדה בהרחבה בדיוק בדילמה זו. Tagesschau[5] הדגיש את המתח בין האחריות ההיסטורית לבין הציפיות המשפטיות הבינלאומיות, בעוד ה־Süddeutsche Zeitung[6] הדגיש במיוחד את חוסר ההסכמה הגלוי בין מרץ לנתניהו לגבי פתרון שתי מדינות. לאחר מכן הודה הקנצלר מרץ לנשיא ארצות הברית על יוזמת השלום שלו והדגיש כי גרמניה תתמוך בה. חמאס לא יוכל למלא כל תפקיד בעתידה של רצועת עזה. סדר חדש חייב לקום, שבו ישראלים ופלסטינים יוכלו לחיות בשלום.
ראש הממשלה נתניהו הודה לקנצלר מרץ על פתיחותו. הוא הדגיש את התחומים השונים שבהם גרמניה וישראל יכולות להשיג התקדמות משותפת באמצעות שיתוף פעולה, ביניהם חדשנות טכנולוגית וביטחון, והצביע על העלייה באנטישמיות בעולם. עם זאת, בכל הנוגע לפתרון שתי מדינות, נתניהו חלק על הקנצלר. ראש הממשלה דחה זאת בגלוי ובנחרצות. הבדל זה הודגש בתקשורת הגרמנית, אך שיחק תפקיד קטן בתקשורת הישראלית. במקום זאת הדגישו כלי התקשורת בישראל רגע אחר במסיבת העיתונאים: בסיומה צעק עיתונאי ללא מיקרופון ושאל האם נתניהו יפרוש אם הנשיא הרצוג יחון אותו. נתניהו השיב בקצרה: "לא."[7] כלי תקשורת רבים בישראל הפכו רגע זה למרכז הדיווח שלהם – עדות לכך עד כמה השסעים הפנימיים צבעו את תפיסת הביקור.
במקביל הדגישה התקשורת הישראלית, כמו Jerusalem Post,[8] את השותפות הביטחונית עם גרמניה, במיוחד בנוגע למערכת היירוט חץ־3 המוצבת מזה כמה שבועות בברנדנבורג. הדבר הוערך כנקודת מפנה אסטרטגית המדגישה את תרומתה של ישראל לביטחון האירופי. Times of Israel[9] התמקד בדברי נתניהו לגבי השלב השני של תוכנית השלום שהציע הנשיא טראמפ ובהשלכותיו על עתידה של רצועת עזה. גם כאן ניכרה השתנות זווית הראייה: בעוד הדיווחים הגרמניים התמקדו בעיקר בעמדותיו של מרץ, הדגישה התקשורת הישראלית את שילובו של נתניהו בתהליך הדיפלומטי הבינלאומי.
הקנצלר הפדרלי פרידריך מרץ הצליח לקיים ביקור רשמי ראשון שבו חיבר בין הזיכרון לאשמה ההיסטורית לבין השותפות הנוכחית בין שתי המדינות, 60 שנה לאחר כינון היחסים הדיפלומטיים. על אף שהבדלים ניכרו, הבהיר מרץ בבוקר ה־7 בדצמבר ביד ושם:
"ביד ושם, במקום הזה, ניתן למשש בידיים את האחריות ההיסטורית המתמשכת שגרמניה נושאת. לפיכך, גרמניה תעמוד תמיד למען קיומה וביטחונה של מדינת ישראל. זהו חלק ממהותם הבלתי משתנה של יחסינו. זה נכון להיום, זה נכון למחר וזה נכון לעד."[10]
[1] FAZ, 7.12.2025, Das Wort Staatsräson fällt nicht
[2] ?Jüdische Allgemeine, 7.12.2025, Ein neuer Sound
[3] "Bundesregierung, 7.12.2025, “Die Freundschaft zwischen Deutschland und Israel ist kostbar
[4] "Bundesregierung, 7.12.2025, “Die Freundschaft zwischen Deutschland und Israel ist kostbar
[5] Tagesschau, 7.12.2025, Vereint und doch uneins
[6] Süddeutsche Zeitung, 7.12.2025, Eine halbe Stunde Qual
[7] For example: Israel Hayom, Netanjahu: Will not retire from politics in exchange for pardon, 7 December 2025; also in Haaretz and Maariv
[8] Jerusalem Post, 7.12.2025, Merz visit highlights new strategic, and strained, Germany-Israel bond – analysis
[9] Times of Israel, 7.12.2025, Netanyahu says phase one of Gaza truce ‘almost’ complete, alongside Germany’s Merz
[10] "Bundesregierung, 7.12.2025, “Die Freundschaft zwischen Deutschland und Israel ist kostbar
