על האירועים האחרונים במגזר הערבי

1. בשנה הקרובה נציין 20 שנה לקיום תכנית קונרד אדנאואר לשיתוף פעולה יהודי-ערבי. כמי שעוקבים בתשומת לב רבה אחרי החברה הערבית בישראל בשני העשורים האחרונים ויותר, מה מסביר את ההתפרצות הנוכחית של הערבים אזרחי מדינת ישראל?

איתמר רדאי: הסיבה המיידית לאירועים האחרונים נעוצה כמובן בהסלמה שהתחוללה סביב הר הבית ומסגד אל-אקצא. מסגד אל-אקצא הוא סמל דתי ולאומי ראשון במעלה לפלסטינים באשר הם, גם אלו שהם אזרחי מדינת ישראל. החשש כי הממשלה משנה, או מתכוונת לשנות את הסטטוס קוו באל-אקצא מהווה "קו אדום" מבחינת הציבור הערבי בישראל.

אריק רודניצקי: כוונת הציבור הערבי הייתה אפוא להעביר מסר חריף לממשלה ולרוב היהודי כי עניין מסגד אל-אקצא הוא סוגייה רגישה ביותר מבחינתו. למעשה, תמונה דומה נצפתה באירועים האלימים באוקטובר של שנת 2000. גם אז, צעד שנתפס כהפרת הסטטוס קוו בעניין מסגד אל-אקצא – העלייה להר הבית של ח"כ מהימין דאז, אריאל שרון – הצית מהומות במגזר הערבי, שהיו חסרי תקדים בעוצמתן מאז קום המדינה.

אך בצד הגורם המיידי להתפרצות, עומד גורם עמוק יותר: תחושה הולכת וגוברת בציבור הערבי כי הממשלה אינה רגישה במידה מספקת לצרכיו ולרגשותיו. הציבור הערבי מרגיש כי המדינה הולכת ונעשית יותר "יהודית" ופחות "דמוקרטית" – תחושה המתבססת על שורה של יוזמות חקיקה שהתנהלו בכנסת בשנים האחרונות המבקשות להדגיש את אופייה של ישראל כמדינה יהודית: יוזמת חוק האזרחות (והצהרת הנאמנות), ההצעה לשלול מהשפה הערבית מעמד שווה לשפה העברית, הצעת "חוק הנכבה" האוסרת לציין את יום הקמת המדינה כיום אבל, וכדומה.

איתמר רדאי: תחושות ניכור אלו בולטות במיוחד בקרב הדור הצעיר.

2. האם ההתפרצות משקפת את יחסי המיעוט הערבי עם מדינת ישראל באופן כללי או שמא מדובר בהזדהות ספונטנית עם אחיהם הפלסטינים?

איתמר רדאי: הרוב המכריע של האזרחים הערבים, ובכללם הצעירים, מעוניינים להוסיף ולקיים יחסי דו קיום עם הרוב היהודי והם רואים בעצמם חלק בלתי נפרד מהחברה במדינת ישראל. בסקר שערכה תכנית אדנאואר ערב הבחירות האחרונות דירגו רוב המשיבים את הנושאים האזרחיים הקשורים בשוויון והשתלבות בתוך המדינה בראש מעייניהם, לפני מציאת פיתרון מדיני לנושא הפלסטיני. בשנים האחרונות אנו רואים השתלבות הולכת וגוברת בתחום הרפואי, למשל, והאצה של תהליכי ישראליזציה, הבאים לידי ביטוי בקיומם של מרחבים משותפים ואף בלשון היום-יומית, בה ניכרת יותר ויותר השפעתה של השפה העברית. רבים מהאזרחים הערבים בישראל הם כיום דו לשוניים, במידה כזו או אחרת. על רקע זה מתקיים גם קונפליקט של זהויות בין הזהות הלאומית הפלסטינית לזהות האזרחית הישראלית.

אריק רודניצקי: הנהגת הציבור הערבי, כמו גם הרוב המכריע שבו, אינם מעוניינים כלל להגיע למסלול של עימות חזיתי עם רשויות המדינה או עם הרוב היהודי. בצד התפרצויות הפגנות ספונטניות של צעירים ערבים בערים המעורבות ובכמה יישובים בגליל ובמשולש בתחילת השבוע שעבר, המנהיגות הערבית הקפידה להימנע מהתנגשות עם רשויות המדינה. ההתפרצות האחרונה מבליטה יותר את ההזדהות הדתית, ובעיקר הלאומית, בין הציבור הערבי בישראל לציבור הפלסטיני בשטחים.

3. האם להערכתכם, בסופו של יום, האזרחים הערבים בישראל מזדהים יותר עם הנושא הפלסטיני או עם המדינה בה הם חיים?

איתמר רדאי: ראשית, יש כמובן להבהיר כי לא ניתן להכליל. הציבור הערבי בישראל מונה כמיליון ושלוש מאות אלף נפש (לא כולל תושבי מזרח ירושלים שברובם המכריע אינם אזרחים, ומהווים קהילה נפרדת), ויש בו זרמים פוליטיים, דתיים וחברתיים שונים, בעלי תפיסות מגוונות. האזרחים הערבים הם פלסטינים במוצאם, ורובם אכן רואים בעצמם פלסטינים לכל דבר ועניין, שנותקו משאר העם הפלסטיני והפכו לאזרחים ישראלים ב-1948.

אריק רודניצקי: שאיפתם של הפלסטינים בגדה המערבית ורצועת עזה להקים מדינה עצמאית בשטחי 67' נמצאת זה שנים רבות בלב הקונצנזוס הלאומי ברחוב הערבי בישראל. עובדה זאת מצאה את ביטויה גם באירועים האחרונים, כאשר מפגינים ערבים בנצרת וביישובים אחרים בגליל קראו בשבוע האחרון סיסמאות התובעות לכבד את זכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים בשטחים.

איתמר רדאי: יחד עם זאת, קיים רצון רב, עצום אפילו, להשתלב ולהיות חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, אך מבלי לוותר על הזהות האישית והקולקטיבית. רבים בציבור הערבי מאמינים כי שתי הזהויות – הלאומית הפלסטינית והאזרחית הישראלית – יכולות לגור בכפיפה אחת וללא סתירות. לפי תפיסה זו, אם יגיעו מדינת ישראל והפלסטינים להסכם מדיני, יקל הדבר על האזרחים הערבים בישראל להזדהות עם מדינתם ויסייע לאיחוי הקרעים.

אריק רודניצקי: בצד הזדהותם עם אחיהם בשטחים, הערבים בישראל מדגישים את היותם אזרחים לכל דבר במדינה שבה הם חיים. חברי כנסת ופובליציסטים בחברה הערבית חזרו גם הפעם והזכירו כי בהשוואה למקומות אחרים בעולם שבהם שורר קונפליקט לאומי בין רוב למיעוט, הערבים בישראל הם מיעוט לאומי שקט ביותר המציית לחוקי מדינתו.

4. בבחירות האחרונות במרס 2015 התאחדו המפלגות הערביות לרשימה משותפת. האם האזרחים הערבים מאוחדים בדעותיהם בימים אלה והרשימה המשותפת אכן מייצגת אותם?

איתמר רדאי: בקרב האזרחים הערבים ניתן למצוא מגוון גדול של השקפות, דעות וזרמים, החל במצדדים בשירות בצה"ל ועד לקוראים להחרמת הבחירות לכנסת וכופרים בלגיטימיות של מדינת ישראל. הרוב המכריע נע, כאמור, בין הזהות הלאומית הפלסטינית לזהות האזרחית הישראלית, ושואף להשתלבות במדינה ולשוויון. הרשימה המשותפת הוקמה, ערב הבחירות האחרונות, כפלטפורמה משותפת לזרמים הפוליטיים העיקריים, המיוצגים על ידי חד"ש, בל"ד, תע"ל, והזרם הדרומי של התנועה האסלאמית. בין תנועות אלו קיימים פערים גדולים בנושאים מדיניים, דתיים, חברתיים וכלכליים.

אריק רודניצקי: הרשימה המשותפת נולדה מכורח הנסיבות: העלאת אחוז החסימה ערב הבחירות האחרונות לכנסת שכנעה את נציגי שלוש המפלגות העיקריות שייצגו עד אז את הציבור הערבי בכנסת לאחד כוחות ולרוץ מעתה ברשימה משותפת לשלושתן. אולם בצד השיקול הפרגמטי, עמד גם שיקול עקרוני יותר: היענות של הפוליטיקאים הערבים ל"רצון העם" – רצונם של רבים בציבור הערבי לראות את נציגיהם מתעלים מעל המחלוקות השוררות ביניהם ומתלכדים לגוף אחד, שיעמוד מול מפלגות הימין היהודי בכנסת.

חלפו כמה חודשים מהבחירות ונראה כי השותפות בין מרכיבי הרשימה מחזיקה מעמד, למרות השוני האידאולוגי ביניהם. שוני ומגוון זה אינו אלא תמונת ראי של החברה הערבית בכללותה – חברה הטרוגנית הכוללת מוסלמים, נוצרים ודרוזים; מסורתיים ומודרניים, דתיים וחילוניים, בעלי תפיסת עולם ליברלית מול בעלי דעות דוגמטיות יותר. החברה הערבית מעולם לא הייתה מקשה אחידה אחת, אולם ידעה לשמור על אחדות בעניינים קולקטיביים. פני הרשימה, אם כן, כפני החברה.

איתמר רדאי: מצע הרשימה הדגיש מלכתחילה סדר יום אזרחי, הקורא להשתלבות מלאה במדינה לצד מציאת פתרון מדיני לנושא הפלסטיני. בהתאם, הועמד בראש הרשימה מזכ"ל חד"ש אימן עודה, הדוגל בשיתוף פעולה יהודי-ערבי. תוצאות הבחירות מדברות בעד עצמן: עלייה מרשימה באחוזי ההצבעה, לצד תמיכה רחבה ביותר ברשימה המשותפת. יש להניח כי אילו היו נערכות בזמן הקרוב בחירות, התוצאות לא היו שונות בהרבה.

5. מה להערכתכם תהיינה ההשלכות של המצב הנוכחי? האם ישנן בציבור הערבי ציפיות להישגים קונקרטיים?

אריק רודניצקי: למרבה הצער, נראה כי ההשלכות המיידיות של האירועים האחרונים יתבטאו בהעמקת השסעים והריחוק ההדדי בין יהודים וערבים, אזרחי המדינה.

רבים בציבור היהודי זוכרים לא לטובה, את ההזדהות של הציבור הערבי עם הפלסטינים ברצועת עזה בעת המבצע הצבאי בקיץ שעבר (מבצע "צוק איתן"). אולם אז ההזדהות של האזרחים הערבים באה לידי ביטוי בפוסטים שהתפרסמו בפייסבוק ובתגובות באתרי אינטרנט שעיקרם ביקורת על צה"ל והזדהות עם הפלסטינים ברצועת עזה. מנגד, אזרחים יהודים קראו לשלול את האזרחות מהערבים במדינה. העימותים בין יהודים לערבים התנהלו אפוא בעיקר בזירה הוירטואלית. לעומת זאת, בשבוע האחרון, צעדי המחאה של הציבור הערבי גלשו לעתים להפרות סדר ואף למעשי אלימות ופגיעה באזרחים יהודים. צעדים אלה נענו במקרים מסוימים בפגיעה של יהודים בעוברי אורח ערבים תמימים. התוצאה המצטברת היא הגברת החשדנות ההדדית בין שתי קבוצות האוכלוסייה.

איתמר רדאי: האירועים האלימים בין ערבים ליהודים, גם אם היו מעטים וחריגים, עשויים להותיר את רישומם לזמן רב. יחד עם זאת הפעם אנו עדים, כבר במהלך ההתפרצות, גם לקולות הקוראים להמשך החיים המשותפים ("יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים"), הן מצד ארגונים יהודיים-ערביים המקדמים שוויון ושיתוף והן מצד אזרחים פרטיים הבאים במגע כעובדים במרחבים המשותפים, כבתי חולים ובתי אבות, למשל.

יש מקום לתקווה כי הרצון בנורמליות והנוכחות הערבית ההולכת וגדלה במרחב הישראלי יביאו, הפעם, לאיחוי מהיר יותר של הפצעים והשאלה הנשאלת, גם בחברה הערבית, היא כיצד למנוע התפרצויות נוספות.

אריק רודניצקי: נראה כי שני הצדדים שואפים כעת להחזיר את החיים למסלולם הטבעי. המסר העיקרי שהמגזר הערבי שואף להעביר לציבור היהודי הוא שביקורת חריפה ככל שתהיה על מדיניות הממשלה, ובמיוחד בסוגיה הרגישה של מסגד אל-אקצא, אין כוונתה לערער על אופי המדינה ועל מאזן הכוחות הקיים בין הרוב למיעוט בתוכה.

איתמר רדאי: הציפיה המיידית של הציבור הערבי היא, כמובן, להיווכח כי הסטטוס קוו באל-אקצא נותר על כנו. מבחינה זו נראה כי צעדי ההרגעה שנקטה הממשלה עשויים להשיג את מטרתם. בטווח הרחוק יותר הציבור הערבי שואף, כפי שצוין לעיל, להשתלבות מלאה יותר בחיי המדינה, לצד שמירה על זהותו הלאומית והתרבותית, אולם אלו הם יעדים מרחיקי לכת שבוודאי אינם יכולים להיתפס כהישגים קונקרטיים בעקבות משבר כזה או אחר.